פסק-דין בתיק ב"ל 36483-07-11

התביעה שלפנינו עניינה שאלת זכאות התובעת לדמי לידה בגין הכנסותיה כעצמאית, בנוגע ללידה מיום 3.8.10. התובעת הגישה בקשה להענקה מטעמי צדק, אך גם זו נדחתה בהתאם להחלטת הנתבע מיום 24.1.12. משכך הוגשה התביעה הנוכחית.

להלן העובדות הרלוונטיות:

1.         התובעת מועסקת כשכירה החל משנת 2001. בנוסף לעבודתה כשכירה והחל     משנת 2008 עובדת התובעת כעצמאית, בהיותה שותפה במשרד עורכי דין (סע'           4 לתצהיר התובעת).

2.         ביום 3.8.10 ילדה התובעת את בנה הבכור, לידה שהיא נשוא התביעה   הנוכחית.

3.         ביום 10.8.10 נשלחה לתובעת הודעת הנתבע, ולפיה היא איננה זכאית לדמי לידה כעובדת עצמאית וכי ככל שבידיה אישורים על עבודתה כשכירה או עצמאית, עליה להגישם לנתבע בצירוף תביעה לדמי לידה (נספח א לתצהיר התובעת).

4.         התובעת הגישה תביעה לדמי לידה ביום 15.9.10 בגין עבודתה כשכירה.             תביעתה אושרה ולתובעת שולם סכום של 25,173 ש"ח (נספח ב לתצהיר התובעת).

5.         ביום 15.11.10 הגישה התובעת תביעה נוספת לדמי לידה בגין עבודתה    כעצמאית (נספח ג לתצהיר התובעת).

6.         במענה לתביעתה כעצמאית, נשלח לתובעת במהלך חודש 12/10, העתק מהודעת הנתבע מיום 10.8.10 ובו נרשם כאמור כי: "... אינך זכאית לדמי            לידה מאחר ולא צברת תקופת תשלום דמי ביטוח מספקת לפני יום הפסקת       עבודתך כנדרש בסעיף 50 לחוק" (נספח ד לתצהיר התובעת).

7.         יצוין כי עוד בחודש יוני 2010, כחודשיים טרם הלידה, נשלח לתובעת פנקס      מקדמות בו נכתב כי: "הנך מבוטחת כעובדת עצמאית ... ההכנסה השנתית      המוערכת לשנת 2010 היא 96,000 ש"ח. .... יתרת חשבונך לתאריך        31.5.2010        היא בסך: 0 ש"ח" (ט1-ט2 לתצהיר התובעת). התובעת נדרשה לשלם מקדמות             בעבור חודשים 5-12/2010 אותם שילמה ביום 13.9.10, קרי- לאחר מועד            הלידה.

התובעת טוענת כי טרם מועד הלידה ובחודש 6/10 הוטעתה ע"י הנתבע לחשוב שאין לה כל חוב לנתבע. התובעת נדרשה לשלם מקדמות רק החל מיום 15.6.10 וכך עשתה. רק בחודש 9/10 פנה אליה הנתבע לראשונה, והודיע לה בדרישה שהומצאה לכתובת מגוריו של אביה במושב בצרה, כי קיים חוב דמי ביטוח ואכן החוב שולם במלואו. לטענת התובעת עניינה מצדיק הענקה מטעמי צדק שכן לא יכלה לדעת על קיומו של החוב טרם חודש 9/10.

ב"כ הנתבע טוענת כי חוב דמי הביטוח של התובעת שולם רק ביום 13.9.10, ועל כן אין התובעת זכאית לדמי לידה מכוח סע' 50 לחוק הביטוח הלאומי. לתובעת הודע קודם למועד הלידה כי ככל שדיווחיה לנתבע לא ישתנו, אין היא מבוטחת לדמי לידה כעצמאית. לתובעת נשלחו הודעות עוד טרם הלידה, בדבר יתרת חוב דמי הביטוח, אך כאמור החוב שולם רק ביום 13.9.10. אשר על כן, התובעת אינה זכאית להענקה מטעמי צדק, מאחר ולא הוכיחה כי "נבצר" ממנה לשלם את החוב, כאמור בתקנה 3.

דיון והכרעה :

הרציונאל העומד בבסיס אי תשלום גימלה למי שלא שילם דמי ביטוח, הינו מניעת שימוש לרעה בעצם הביטוח מכוח החוק, על מנת שלא יווצר מצב שאדם לא משלם את דמי הביטוח במשך השנים, וישלם את דמי הביטוח רק כאשר קמה זכותו לגמלה

זו או אחרת.

סעיפים 48 ו-50 לחוק הביטוח הלאומי, מתנים את הזכאות לדמי לידה לעובדת עצמאית בתשלום דמי ביטוח בעד התקופה הנזכרת בסעיף 50, שקדמה ליום שבו הפסיקה לעבוד בהיותה בהיריון שהסתיים בלידה.

בדב"ע נו' 0/292 אסתר רחמים נ' המוסד לביטוח לאומי (להלן - עניין אסתר רחמים) נפסק מפי כב' השופט פליטמן:

" ... לא בכדי נאמר בחוק 'שילמה' בלשון עבר, שכן תכלית אותה הוראה הינה למנוע שימוש לרעה בעצם הביטוח מכח החוק, כך שאדם לא יקיים שנים חובותיו ובבוא האירוע המזכה לגימלה - ישלים את כל החסר לזכאות לרבות קביעת מצב מזכה או מעמד מזכה."

תשלום לאחר האירוע המזכה, או הסדר תשלומים לאחר אירוע מזכה, אין בהם כדי